ת"א 38237-03-16

תקציר

פסק הדין דן במסגרת המשפטית הנוגעת להליכים מקדמיים ולגילוי מסמכים בתיקים אזרחיים בישראל, תוך שימת דגש על עקרון ההגינות הפרוצדורלית וחשיפת האמת. היא מדגישה את המתח בין חובתו של צד לגלות מידע רלוונטי לבין זכותו להתכונן למשפט מבלי לחשוף חומר מכין. בית המשפט מכיר בחיסיון מוחלט למסמכים שהוכנו אך ורק להליך משפטי מסוים או לקראת הליך כזה. בהתייחס למסמכים הספציפיים המדוברים, השופט בוחן כל אחד מהמסמכים שבמחלוקת ובוחן אותם על בסיס העקרונות המשפטיים שהותוו. מסמך 5.32, נייר עבודה פנימי המרכז את עמדות רכבת ישראל והחברה המפקחת בנוגע לתביעת הקבלן לפיצויים, מורה לחשוף אותו מאחר שאינו נחשב לחומר חסוי שהוכן להליכים משפטיים. זה נתפס כחלק מההתנהלות הרגילה בין הצדדים. באשר למסמך 5.33, שתואר כחוות דעת פנימית של רכבת ישראל, השופטת מקבלת אותו כתכתובת פנימית ודוחה את גילויו, תוך איזון בין הצורך בחופש ביטוי רשמי לבין התועלת שבגילוי מידע. מסמכים 5.34 ו-5.35, ניירות עבודה פנימיים שהוכנו על ידי חברת ניהול הפרויקטים, נחשבים לחומר חסוי שהוכן להליכים חלופיים ליישוב סכסוכים. השופט מנמק זאת בכך שחיוב רכבת ישראל לחשוף מסמכים אלה יפגע בציפייה הלגיטימית שלהם להיערך באופן חופשי למשא ומתן. לכן, מסמכים אלה מוגנים מפני גילוי. לסיכום, הבקשה מתקבלת באופן חלקי; מסמך 5.32 חייב להיות משותף עם התובע, ואילו מסמכים 5.33, 5.34 ו-5.35 פטורים מגילוי מטעמי סודיות. כל צד אחראי להוצאותיו, וההחלטה תיכנס לתוקף באופן מיידי.