ת"א 693-11-19

תקציר

התובעים, שמכרו דירה בירושה, תבעו שני בנקים, בנק מזרחי טפחות ובנק הפועלים, בגין רשלנות בעסקה שהשתבשה. התובעים טענו כי היה על הבנקים לדאוג לכך שהכספים שהועברו ביניהם יופקדו בחשבון נאמנות עבור המוכרים. התשלום הראשון של המכירה, אשר שולם באמצעות שיק אישי של הרוכש שהועבר לעורך דינם של התובעים, לא הופקד בחשבון נאמנות כמתוכנן והתובעים ביקשו להטיל על בנק הפועלים את האחריות לכך. עם זאת, השופט מצא כי לבנק לא הייתה ידיעה מוקדמת על מטרת השיק והתובעים לא ביקשו מהבנק להפקידו בנאמנות. עוד קבעה השופטת כי לבנק מזרחי טפחות לא היה יסוד לחשוד כי החשבון אליו הוא מעביר את כספי המשכנתא אינו חשבון נאמנות, שכן הוא קיבל אישור מבנק הפועלים כי החשבון מנוהל כחשבון נאמנות עבור התובעים. יתר על כן, בפרטי ההעברה צוין כי מטרת ההעברה הייתה 'להשלים את ההון העצמי אצל לוינסקי', והתובעים לא טענו כי הודיעו לבנק כי יש להעביר את הכסף לחשבון נאמנות. באשר לתביעה המרכזית נגד בנק הפועלים, פירטה השופטת כי ההעברות הבנקאיות בין שני הנתבעים בוצעו באמצעות מרכז הסליקה הבנקאית (מס"ב), ומפרטי ההעברה שקיבל בנק הפועלים מס"ב לא עולה כי הכספים היו צריכים להיות מועברים לחשבון נאמנות. השופט קיבל את עדותו של נציג בנק הפועלים, שקבע כי הנוהג הרווח בבנקאות, בהתאם לנוהלי בנק ישראל, הוא לבדוק רק את הפרטים המספריים של העברה בנקאית ולא את שם המוטב, בשל היקף ההעברות העצום המתבצעות מדי יום. עוד ציינה השופטת כי שם בעל החשבון והמוטב בהעברה תואמים, ואין סיבה לבנק הפועלים לחשוד באי התאמה. השופט הדגיש כי בנק הפועלים ערך בדיקה של הכספים בשל סכומם הגבוה ולא מצא סיבה למנוע מעורך הדין למשוך את הכספים. השופט הגיע למסקנה שהבנקים לא התרשלו ודחה את הטענות נגדם. בנוסף, חויבו התובעים לשאת בהוצאות כל בנק נתבע, בסך 20,000 ₪ בתוך 30 יום.