על"ע 11/82

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת משפטית על סמכותו של בית דין משמעתי להטיל עונש על עורך דין לפי סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין, בעקבות הרשעתו הפלילית בהתחזות לעורך דין. שאלת המפתח היא פרשנות הביטוי "נשארת כפופה ללשכה למרות כל מה שקרה" בסעיף 50 לחוק, הקובע את היקף סמכותה של לשכת עורכי הדין על עורך דין שחברותו הושעתה. בית המשפט המחוזי קיבל את הפרשנות שהציעה הוועדה המחוזית למערער והטיל עונש על עורך הדין המשיב והרחיקו מהלשכה. המשיב ערער לבית הדין הארצי, אשר ביטל את החלטת בית המשפט המחוזי בנימוק שעורך הדין כבר לא היה כפוף ללשכה בעת הרשעתו הפלילית. הוועדה המחוזית ערערה על החלטה זו, שהובילה לפסק הדין הנוכחי. בית המשפט מסכים עם פרשנותו של המערער לסעיף 50 ומגיע למסקנה כי סמכותה של הלשכה על חבריה מבוססת על אופי העבירה ולא על מועד ההרשעה. הואיל והעבירות שביצע המשיב אירעו במהלך השעייתו הזמנית, היתה לבית המשפט המחוזי סמכות להטיל עונש לפי סעיף 75. פסק הדין מקבל את הערעור, מחזיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומחזיר את התיק לבית הדין הארצי לבחינת יתר נקודות הערעור של המשיב. מצוקותיו האישיות של המשיב וטענותיו בדבר יחס בלתי ראוי מצד לשכת עורכי הדין מוכרות אך נדונות מעבר לתחום מחלוקת משפטית זו.