ע"פ 13/86

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורם של ארבעה מערערים שהורשעו בביצוע משותף של התפרצות בנסיבות מחמירות ושוד. ההרשעה התבססה בעיקר על עדותו של עד המדינה, אטדגי, שהיה אחד העבריינים והעיד נגד שותפיו תמורת חסינות. המערערים טענו כי עדותו של אטדגי אינה אמינה ויש לדחותה. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי חרף סתירות וסתירות מסוימות בעדותו, היה מוצדק בית משפט קמא לתת אמון בגרסתו של אטדגי, במיוחד נוכח הזהירות המיוחדת שננקטה בבחינת עדויותיהם של עדי המדינה. בנוסף, עמד בית המשפט על דרישת הראיות התומכות בעדותו של אטדג'י, בקובעו כי אמנם נדרשת ראיה מסייעת ספציפית לכל מערער, אך די היה בסעד הכללי הקושר את כל המערערים לפשע. השופט פירט גם ראיות מסייעות ספציפיות לשלושה מהמערערים - אגבאבא, כהן וגואטה - ואף שהוצגו ראיות פחות ישירות לעמר, די היה בסיוע הכללי כדי לבסס את הרשעתו. בית המשפט הדגיש כי ממצאיו של בית משפט קמא היו יסודיים ומותרים בהתבסס על עדותו של אטדגי ועל הראיות התומכות. זאת ועוד, העונשים שהוטלו על המערערים נמצאו סבירים ומבוססים על נסיבות פרטניות, ללא טעויות הבחנה. השופט בייסקי, יחד עם השופטים לוין ובך, דחה את הערעורים הן על ההרשעה והן על גזר הדין.