עמ"נ 38942-01-23

תקציר

פסק הדין דן בהנחיות ובתקדימי העבר בנוגע לקבלת ערעורים מעבר למועד הסטטוטורי בן 60 הימים וההצדקה הנדרשת להארכת תקופה זו. בית המשפט מכיר בכך שנסיבות שונות יכולות להוות "סיבה מיוחדת" לאיחור, תוך הדגשת חשיבות העמידה במועדים. במקרה הספציפי הזה, הערעור הוגש ארבעה ימים מעבר למועד האחרון. המבקש לא סיפק כל "סיבה מיוחדת" משכנעת לעיכוב, בהסתמך על אמירות עמומות לגבי נסיבות אישיות וסיכויי הערעור. גם טענת המבקש כי מזכירה משפטית מנעה את הגשת הערר במועד הפירעון לא נתמכה וממילא לא התקיימה. בנוסף, ההליכים והדיונים הענפים שהובילו להגשת הערעור על ההחלטה מעמידים בספק את טענות המבקשים בדבר כשלים פרוצדורליים ופגיעה נטענת בזכות הטיעון. בשל היעדר הצדקה לאיחור בהגשה ובהיעדר "סיבה מיוחדת", נדחו בקשת הארכה והערעור עצמו. המבקש לא חויב בהוצאות המשיבים, חרף טענותיהם, על פי שיקול דעתו של בית המשפט. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 31.1.2023.