ת"א 47812-11-21

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת התובעים, וקובע כי הם רשאים ליישם את החלטת ועדת ההסדר כאמור בפסק הדין הקודם, אך רק אם יחתמו על הסכם דומה לפשרות אחרות. הסכם זה יכלול תנאים כגון פעולות ולוחות זמנים לביצוע, ופינוי החלקות החכורות. התובעים הסכימו לכך בעבר בשנת 2011 וחזרו על הסכמה זו בשנת 2019. פסק הדין אף הורה לתובעים לשלם את הוצאות הנתבעת, שהסתכמו ב-15,000 ₪, בתוך 45 יום. סכום זה יגדל עם הזמן אם לא ישולם מיד. פסק הדין נובע מסכסוך קרקעות בין הקהילה הבדואית לבין ממשלת ישראל משנת 1976. הממשלה ניסתה לפתור את הסכסוך באמצעות הליכי פשרה, שהתובעים לא הסכימו להם, מה שהוביל לפסק דין בשנת 2010 שרשם את הקרקע על שם המדינה. בעקבות זאת הגישו התובעים תביעה קודמת, שהסתיימה בפסק דין לטובתם, שקבע כי הם זכאים לתמורה בקרקע. עם זאת, זכאות זו הייתה תלויה בשיתוף הפעולה של התובעים ובעמידתם באותם תנאים כמו שאר המתפשרים. התובעים לא חתמו על הסכם והתעקשו לכלול תנאים שהעדיפו אותם על פני פשרנים אחרים, שבית המשפט קבע כי אינם נחוצים ואינם חוקיים. בית המשפט טען כי פסק הדין בתביעה הקודמת לא העניק לתובעים זכויות מיוחדות כלשהן וכי עליהם לדבוק בהסכם הסטנדרטי שנקבע על ידי הנתבעת. בהיעדר פתרון לתנאי ההסכם, לא נותרה לבית המשפט ברירה אלא לדחות את התביעה, מה שהוביל לפסיקה האמורה.