עת"מ 53539-12-22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את עתירתו של מבקש אזרחות ישראלית על סמך הוראות סעיף 5(א) לחוק האזרחות. העותרים לא הצליחו לשכנע את בית המשפט כי מרכז חייהם היה בישראל בשלוש מתוך חמש השנים שקדמו לבקשתם, כנדרש בחוק. שיקול הדעת הרחב של שר הפנים במקרים אלה וההיקף המצומצם של התערבות שיפוטית בעניינים אלה מביאים לכך שהעותר לא הביא ראיות מספיקות כדי להפריך את הערכת המשרד. בדיקת המשרד העלתה כי מרכז חייו של העותר לא היה בישראל בתקופה הרלוונטית. גרסתה של העותרת כי היא חיה בנפרד מבן זוגה – שיש לו זיקה ליהודה ושומרון, לרבות העובדה שנולדה שם ויש לה משפחה שם – לא הייתה משכנעת. מהראיות, לרבות מידע מדף הפייסבוק של העותרת ומראיונות עם העותרת ובעלה, עולה כי העותרת התגוררה באבו דיס, עיירה פלסטינית מזרחית לירושלים, ולא ברהט כפי שנטען. יתר על כן, ניסיונו של העותר להסביר את הראיות בפייסבוק לא היה אמין. עוד ציין בית המשפט כי נטל ההוכחה מוטל על העותרים לבסס את זכותם לאזרחות, דבר שלא עשה. החלטת המשרד מתקבלת, אפוא, והעתירה נדחית. העותר חויב לכסות את הוצאות המשיב, בסך 20,000 ₪, בתוך 30 יום.