דב"ע מד/16 - 3

תקציר

התיק סובב סביב עובד שביקש לטעון כי יחסי העבודה שלו עם מעסיקו לא נותקו, בעקבות מחלוקת על תשלום פיצויי פיטורים. העובד טען כי יש לפרש את הסכום שהוסכם עליו בהסכם הפרישה כסכום "נטו", בעוד שהמעסיק טען כי מדובר בסכום "ברוטו", מה שהוביל לביצוע ניכויים. בית המשפט נדרש לקבוע האם התשלום הוא פיצוי בגין הפרת חוזה או פיצויי פיטורים, והאם הוא מסומן במונחים "נטו" או "ברוטו". פסק הדין צידד במעסיק וקבע כי העובד אינו זכאי לפיצויים בגין הפרת חוזה, שכן העסקתו לא הייתה כפופה לחוזה אישי עד לתום ההסכם הקיבוצי. יתר על כן, בית המשפט פירש את ההסכם כמשמעו פיצויי פיטורים, והמונח "סכום סופי" הובן כאומר שלא ניתן להגיש תביעות נוספות, אך לא משתמע ממנו שמדובר בתשלום "נטו". העובד לא הצליח להביא ראיות מספיקות לביסוס טענתו כי הוסכם עליו כתשלום "נטו", ולכן הערעור נדחה. העובד חויב לשלם למעסיק הוצאות בסך 30,000 ₪, בצירוף מע"מ.