תא"מ 43527-01-16

תקציר

פסק הדין מתווה את הפרמטרים לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחותו, תוך שימת דגש על המועד הסטטוטורי של 30 יום להגשת בקשה לביטול החלטות כאמור. בית המשפט שומר לעצמו שיקול דעת במתן ביטולים ודן בשתי שאלות עיקריות: הסיבה לפסק הדין במעמד צד אחד וסיכויי הצלחתו של המבקש בהליך העיקרי. אם פסק הדין ניתן כדין, בית המשפט אינו חייב לבטלו. במקרה זה, הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי כתב התביעה לא נמסר, והראיות מצביעות על כך שהוא הוגש במקום מגוריה. השיהוי של המבקש בתגובה, המיוחס לנזק ראייתי, אינו מצדיק את ביטול פסק הדין חמש שנים לאחר מכן. פסק הדין מדגיש את חשיבות העמידה במועדים הקבועים בחוק, ודורש "סיבה מיוחדת" להארכתם, שאינה ישימה כאן. חוסר ההסבר של המבקש לאיחור של חמש שנים, יחד עם חזקת פסק דין כדין, שוקלים כנגד ביטול. זאת ועוד, סיכויי הצלחתה של המבקשת בהליך העיקרי אף הם מזעריים, שכן הגנתה לוקה בחסר. משכך, דוחה פסק הדין את הבקשה לביטול פסק הדין, תוך קיום ההחלטה הקיימת ופסיקת הוצאות למשיב.