עס"ק 400017/98

תקציר

הערעור עסק בדרכים הראויות ליישוב סכסוך הנוגע לפיטורי עובד, ובפרט האם יש ליישב את הסכסוך באמצעות המנגנון ליישוב סכסוכים שנקבע בהסכם קיבוצי משנת 1961. העובדת המדוברת פוטרה על ידי מעסיקה, הבנק לפיתוח התעשייה לישראל בע"מ, מה שהוביל אותה ואת הארגון היציג של עובדי הבנק, ההסתדרות, להתנגד ולהגיש תביעות בבית הדין האזורי תל אביב-יפו. בית הדין הכריע לטובת עתירת ההסתדרות להעביר את הסכסוך לבוררות, החלטה שאושרה על ידי בית הדין הארצי לעבודה. פסק דין זה התבסס על תוקפו של ההסכם הקיבוצי משנת 1961 (חוקת העבודה), שבית הדין הכיר בו כהסדר קיבוצי, למרות שלא נרשם ככזה בחוק הסכמים קיבוציים. בית הדין נימק את החלטתו בכך שהצדדים שחתמו על חוקת העבודה הוסמכו לחתום על הסכם קיבוצי, וההסכמים הקיבוציים שבאו בעקבותיו אימצו את הוראות החוקה. יתר על כן, הבנק וההסתדרות דבקו בעבר בהוראות חוקת העבודה ליישוב סכסוכים, דבר המצביע על כוונתם להיות מחויבים לה. לפיכך, יש לפתור את הסכסוך באמצעות בוררות כפי שנקבע בהסדר הקיבוצי משנת 1961. יש לציין כי בית הדין הדגיש כי הסדר קיבוצי זה, אף שבדרך כלל אינו ניתן לאכיפה, נופל בגדר חריגים לכלל בשל מורשי החתימה והתנהגות הצדדים בעבר. בקשת העובד לחזור לעבודה נדחתה, והסכסוך הועבר לבוררות, עם הנחיות נוספות לגבי בחירת בוררים אם הצדדים לא הצליחו להסכים.