ע"א 2307/07

תקציר

הערעור נסוב סביב סוכן ביטוח שהפסיק לעבוד עם חברת הביטוח המערערת והמחלוקת שבאה בעקבותיו על שכר הטרחה שחברת הביטוח חייבת לו. המחלוקת העיקרית היא האם חברת הביטוח חייבת לסוכן עמלה של 50% או 30% מהפרמיה השנתית. חברת הביטוח טענה כי הוסכם על שיעור נמוך יותר של 30% וכי יש לשלמו רק לאחר שנלקחו בחשבון ביטולים, דבר שהסוכן הכחיש. השופט בחן את חומר הראיות ומצא כי גרסת חברת הביטוח לאירועים סבירה יותר. טענת סוכן הביטוח כי יש להתחשב רק בביטולים בחודש הראשון הופרכה על ידי הראיות. עוד קבע השופט כי לא סביר שהסוכן יסכים לעבוד בתנאים שהתווה ללא כל הסכם בכתב. זאת ועוד, ההשלכות הכלכליות של התנאים המבוקשים על ידי סוכן הביטוח היו בלתי סבירות ועמדו בסתירה למטרת החוזה. לכן, השופט פסק לטובת חברת הביטוח כי שיעור האגרה עומד על 30% ויש לחשב אותו לאחר התחשבות בביטולים. בנוסף, השופט הורה לסוכן הביטוח לפצות את החברה בגין תשלומים שגויים ששולמו בשנים 2001 ו-2002 על פי חישובי החברה. עם זאת, בשל התנהלות חברת הביטוח ושינוי הטיעונים לאורך ההליך המשפטי, לא נפסקו הוצאות, וכל צד היה אחראי להוצאותיו.