ע"פ 496/73

תקציר

פסק הדין דן בפרשנותו של סעיף 33 לפקודת סדר העונשין, 1936, המגדיר כעבירה פלילית מעשה של ידיעה על פשע מתקרב ואי נקיטת אמצעים סבירים למניעתו. המערער במקרה זה הואשם באי גילוי מידע על אדם הקשור לארגון טרור. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט י' כהן, אישרה את החלטת בית המשפט המחוזי, וקבעה כי סעיף 33 חל הן על עבירות מתמשכות והן על עבירות חד פעמיות, וכי הימנעותו של המערער מליידע את הרשויות על פעילותו של אדם שידע כי הוא טרוריסט מהווה עבירה. השופט י' כהן הדגיש את חשיבותה של החובה הציבורית במניעת פשעים ופירש את הפקודה כפשוטה. השופט ח' כהן, בדעת מיעוט, תמך בפרשנות מצמצמת יותר של סעיף 33, וסבר כי הוא צריך לחול רק על מקרים שבהם יש ידיעה על עבירה ספציפית הממשמשת ובאה. הוא טען כי אין להשתמש בפקודה כדי לעודד הלשנה, שיש לה קונוטציות שליליות היסטוריות ועלולה להוביל לאווירה טוטליטרית. לדבריו, חברות בארגון טרור אינה עבירה שניתן למנוע על פי תנאי הפקודה, והמערער לא היה חייב להוקיע את המחבלים אלא אם ידע על פשע ספציפי שהם מתכננים. השופט אשר הצטרף לדעת הרוב של השופט י' כהן, והדגיש את חשיבותה של הפקודה במניעת פשעים ובשמירה על שלום הציבור, במיוחד בהקשר של ביטחון המדינה והפשיעה המאורגנת. בסופו של דבר נדחה הערעור על גזר הדין, אך הערעור על גזר הדין התקבל. עונשו של המערער הופחת לתקופת המאסר שכבר ריצה.