ע"פ 391/02

תקציר

הערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים, בראשות השופט נעם סולברג, ביקש לפסול אותו על בסיס טענות למשוא פנים והתנהגות בלתי הולמת בהליך פלילי. המערער טען כי השופט סולברג העיר הערה מאיימת, "המחברת פתוחה והיד כותבת", דבר המרמז על הטיה נגד ההגנה. זאת ועוד, טען המערער כי מתמחה השופט הפגין הבעות פנים שליליות במהלך טיעוני ההגנה, דבר המצביע על הטיה אפשרית. התלונות כללו גם הפרעה של בית המשפט במהלך החקירה הנגדית ויחס מזלזל כלפי הסניגור. עם זאת, נטען כי אירועים אלה, שעל פי הדיווחים לא תועדו בפרוטוקול הרשמי של בית המשפט, מעידים על העדפה כלפי התביעה מצד המערער. המשיב טען מנגד כי בא כוח המערער הפגין התנהגות פוגענית וכי יש הצדקה לפעולות פרוצדורליות, כגון הגבלת זמן החקירה הנגדית, כדי למנוע את הארכת המשפט. השופט סולברג הבהיר כי דבריו נועדו להביע חוסר שביעות רצון מהתנהגות הסנגור, ולא כאיום או אינדיקציה למשוא פנים. הוא הבטיח כי לנאשם מובטח משפט הוגן והבעות פניו של המתמחה זוכות להתייחסות הולמת. שופט הערעור הדגיש את האיפוק הנדרש משופטים כדי להימנע מתפיסות של משוא פנים, אך בסופו של דבר לא מצא בסיס אובייקטיבי לפסילה. החלטות פרוצדורליות, גם אם הן שנויות במחלוקת, אינן מצדיקות פסילה מטבען. לפיכך נדחה הערעור, תוך שהוא מאשר את חוסר משוא הפנים של השופט סולברג ואת התנהלותו בניהול יעיל של המשפט.