ע"ע 6818-10-10

תקציר

פסק דינו של בית המשפט מאשר את החלטת בית הדין האזורי, המכיר במוסד כמעסיק האותנטי של המשיבים ביחסי עבודה משולשים ולא בחברת כוח האדם. בהתבסס על תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"א-1991, נקבע בפסק הדין כי קביעת יחסי עובד מעביד מבוססת על בחינה עניינית ולא על הגדרות פורמליות שנקבעו על ידי הצדדים. בית המשפט ערך ניתוח מפורט תוך שימוש במבחני עזר מבוססים לזיהוי המעסיק האמיתי, תוך שימת דגש על שילובם המהותי של המשיבים במוסד: מעורבות במבחני קבלה לעבודה, קביעת שכר ותנאים, ליווי מקצועי ומתן ציוד נדרש, והכל תחת ממשל המוסד. ההבחנה בין עובדי מחשוב המועסקים ישירות על ידי המוסד לבין עובדי חברות כוח אדם, ללא הבדלים מהותיים או ראיות לכוח מיקוח גבוה יותר, מדגישה את חוסר השוויון ופוגעת בעקרונות של שוויון וכבוד האדם. בית המשפט הכיר בהיבטים הייחודיים של ענף המחשוב, אך לא מצא עילה מספקת לשינוי מצבם התעסוקתי של המשיבים, שסבלו מחסרונות ארגוניים ומהיעדר ביטחון תעסוקתי. סעיף 13א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם אינו מונע בחינה מהותית של זהות המעביד בהקשר זה. בסופו של דבר, פסק הדין מחייב הכרה במשיבים כעובדי מוסד, המתקיימים על פי חוזה מיוחד, ומחייב את המוסד לכסות את הוצאותיהם המשפטיות של המשיבים ללא צורך במבחני כשירות נוספים אלא אם כן הם מחפשים עבודה קבועה. פסיקה זו מדגישה את ההגנות של דיני העבודה ללא הבחנה על בסיס כוח עובדים נתפס או פרטים ספציפיים בתעשייה, ומחזקת את המחויבות לפרקטיקות העסקה הוגנות.