ו"ע 167/06

תקציר

פסק דין זה מתייחס לשני ערעורים על היקף הפיצוי שיינתן לבעלי הזכות לדיור ציבורי לאחר תכנית ההתנתקות. המערערים, שתי משפחות; מכרות וגרשנזון, היו בעלי שני בתים שהיו מחוברים ושימשו כבית מגורים אחד. למשפחות היו מועדי שכירות שונים ורמות ותק שונות. למשפחת מינס היו גם שני ילדים קטנים, מתחת לגיל שלוש, והיא ביקשה מענק אישי בשל הוותק גם עבורם. המחלוקת הראשונה נוגעת להיקף השטח שבגינו אמורות המשפחות לקבל פיצוי, האם יש לחשב אותו על פי השטח הכולל של שני הבתים או בנפרד. בית המשפט פסק לטובת המשפחות וקבע כי יש לחשב את שטח הפיצוי על בסיס 160 מ"ר בתוספת 15%, במקום 139 מ"ר פלוס 15%. הסוגיה השנייה נוגעת לשאלה האם על המשפחות לקבל פיצוי כפול, לטענתן מאחר שיש להן זכויות בשני בתים. בית המשפט פסק לטובת המשיב בקובעו כי אין מקום להעניק כפל תוספת, שכן היא מהווה הטבה. הסוגיה השלישית נוגעת לשאלה האם המשפחות צריכות לקבל מענק תחבורה כפול ומענק שכירות. המשיב העניק תשלומים כפולים בחלק מהמקרים וסירב במקרים אחרים, דבר שיצר עמימות. בית המשפט פסק לטובת המערערים וקבע כי אין סיבה לאפליה, ועל המשפחות לקבל את המענקים הכפולים. לבסוף, הסוגיה הרביעית נוגעת לבקשתה של משפחת מינס למענק אישי בשל ותק לשני ילדיהם הקטנים. בית המשפט פסק לטובת המשיב וקבע כי הילדים אינם עומדים בדרישת הוותק של שלוש שנים לפני המועד הקובע, ולכן אינם זכאים למענק. ככלל, קיבל בית המשפט חלק מטענות המערערים, ודחה אחרות, בקובעו כי על המשפחות לקבל פיצוי נוסף בהתאם לשטח הבית וכפל מענקים, אך לא כפל התוספת, וכי הילדים הקטנים אינם זכאים למענק אישי.