ע"פ 917/81

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה שוד שהתרחש בביתם של שמחה ויעקב חורי במושב תלמים, שם גנבו שלושה שודדים רעולי פנים שבעה צמידי זהב ו-1,000 שקלים. שלושה אנשים נשפטו על השוד: משה קדושים, שהודה ונידון לפני העדות, ושלמה, והמערער בתיק זה. בתחילה אוחדו משפטי המערער ושלמה אך בהמשך הופרדו זה מזה. המערער ערער על הרשעתו וטען כי ההחלטה לאחד ולהפריד בין המשפטים גרמה לו עוול. עם זאת, בית המשפט העליון דחה טענה זו וקבע כי אין בעיה להפריד משפטים גם אם אוחדו בעבר, כל עוד הדבר אינו גורם עוול, מה שלא היה המקרה כאן. המערער ערער גם על מהימנות העדויות, לרבות זו של שלמה, שבתחילה הפליל את המערער אך בהמשך חזר בו. עם זאת, בית המשפט מצא כי הצהרותיו הראשוניות של היו אמינות יותר ועולות בקנה אחד עם ראיות אחרות. מהימנותם של עדים נקבעת על פי שיקולים רבים, לרבות הרושם שהם מותירים אחריהם, הגיון עדותם והתאמתם לראיות אחרות, ואף שפרופיל פסיכולוגי עשוי לתרום להערכה, הוא אינו מכריע. בית המשפט קיבל את עדויותיהם הראשוניות של קדושים וזיין, ומצא אותן תואמות זו את זו ואת גרסתם של המתלוננים, ובכך הרשיע את המערער בשוד ובשימוש בלתי מורשה ברכב. בסוגיית גזר הדין דחה בית המשפט את הערעור, תוך שהוא מדגיש את אופייה המתועב של העבירה ואת ההיסטוריה הענפה של המערער בהרשעות קודמות. עוד צוין, כי תפקידו ונסיבותיו של המערער היו שונים מאלה של שלמה, שקיבל עונש קל יותר, ולכן אין צורך להמתיק את עונשו של המערער. בית המשפט הגיע למסקנה כי הצדק נעשה ואישר את ההרשעה ואת גזר הדין.