ע"א 311/83

תקציר

במקרה שנדון בבית המשפט העליון, הקימו המערערים והמשיב הרביעי חברה ועודדו שלושה משקיעים להזרים אליה הון. אלא שהפרויקט של החברה נכשל, והם לא הצליחו להחזיר את כספי המשקיעים. המשקיעים תבעו בבית המשפט המחוזי את כספם בחזרה, בצירוף ריבית, בנימוק של נימוקים חוזיים, ולחילופין מעין חוזיים. בית המשפט המחוזי מצא כי לא נכרת חוזה פורמלי אלא חייב את המערערים ואת המשיב הרביעי להשיב את הכסף על בסיס העילות החלופיות. בערעור אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי. היא אישרה כי למרות הכוונות לגבש הסכם, סוגיות מכריעות כמו היקף ההשקעה וחלוקת המניות נותרו בלתי פתורות, מה שמשקף כי המשא ומתן מעולם לא הבשיל לכדי חוזה. מחלוקת כספית מתמשכת זו חייבה את החזרת הכספים כחובה משפטית בשל שליטת המערערים בכספים. ערכאת הערעור ציינה כי על בתי המשפט להתייחס למחלוקות האמיתיות ככל שהן מתעוררות בהליכים, חרף כתבי הטענות הראשוניים. ניסיונם של המערערים להגדיר מחדש את המקרה לא שכנע את בית המשפט, שגם הדגיש כי הערעורים הארוכים במיוחד שהגישו המערערים מצדיקים הטלת הוצאות נוספות. השופטים הסכימו לחייב את המערערים באחריות לפירעון, לרבות הוצאות וריבית, והדגישו את אחריותם האישית של המערערים 1 עד 3 לצד החברה. הערעורים נדחו, תוך שמירה על פסק דינו המקורי של בית המשפט המחוזי.