ער"מ 10864-04-14

תקציר

בקשת המערער להאריך את המועד להגשת ערעור נדחתה על ידי הרשם ר' שמיה, מה שהוביל לערעור הנדון. התביעה המקורית שהגיש המערער בבית משפט השלום ביקשה פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים. תביעה זו נדחתה בנימוק שהנהג המעורב לא החזיק ברישיון הנהיגה הנדרש ולכן נעדר כיסוי ביטוחי. לאחר ששקל את תגובת המערערת ונתן הזדמנות נוספת להשמיע טענות, אימץ בית משפט קמא את עמדת המשיב ודחה את התביעה. לאחר מכן ניסה המערער לבטל את פסק הדין באמצעות בית משפט קמא, אשר נדחה, מה שהוביל לערעור מאוחר. הערעור, יחד עם בקשה להארכת מועד הגשה, התבסס על הטענה כי המערערת הגישה בקשה לביטול פסק הדין, המהווה "טעם מיוחד" לשיהוי. עם זאת, החלטת הרשם התקבלה, שכן הבחירה בערוץ פרוצדורלי בלתי ראוי אינה מצדיקה הארכה. הערעור נדחה לאחר מכן מבלי שנדרש תגובת המשיב, בהתאם לפרקטיקה הפרוצדורלית המקובלת. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים והדגיש כי בחירותיו המכוונות של המערער באשר לאפיקים פרוצדורליים אינן עילה להארכה. יתר על כן, פסק הדין אישר את הנטייה להגביל קבלת תביעות בדבר "טעמים מיוחדים" והבהיר כי בחירותיהם האסטרטגיות של בעלי הדין אינן כדאיות ככאלה.