בג"צ 1210/23

תקציר

העתירה ביקשה לערער על חוקתיותה של הצעת חוק לתיקון חוק יסוד: השפיטה, שתמנע מבית המשפט העליון לבחון חקיקה של הכנסת, לרבות חוקי יסוד. העתירה תוארה כחריגה משום שביקשה מבית המשפט לפסוק בהצעת חוק טרם חקיקתה, בטענה כי מדובר במצב חסר תקדים ודחוף בשל "בליץ חקיקתי" שעלול להגביל באופן בלתי הפיך את תפקידו של בית המשפט. העותרים טענו כי הצעת החוק תיצור "מלכודת חוקתית" בכך שלא תאפשר את הביקורת השיפוטית הן על החקיקה והן על תיקוניה. הם ביקשו מבית המשפט להצהיר כי לכנסת אין סמכות לבטל את הביקורת השיפוטית וכי כל חוק המגביל סמכות כזו צריך להיות בטל או להיכנס לתוקף רק לאחר שיוכרעו ערעורים עליו. כן התבקש צו ביניים שימנע את כניסתו לתוקף של כל חוק הפוגע בסמכות השיפוטית בטרם הוכרעה העתירה. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את העתירה על הסף, תוך שהוא דבק בעיקרון לפיו הוא נמנע בדרך כלל מלהתערב בהליכי חקיקה באמצע הדרך, תוך הדגשת חשיבות כיבוד תפקידיהן השונים של הרשות המחוקקת והשופטת. בית המשפט הדגיש כי סוגיות אלה מטופלות בצורה הטובה ביותר לאחר השלמת מעשה החקיקה, במיוחד נוכח המחלוקת הציבורית המשמעותית וההשלכות סביב תיקונים בחקיקת יסוד. בית המשפט הדגיש כי ההליך הפרלמנטרי הוא הפורום הנוכחי המתאים לדיון, וציין כי הביקורת השיפוטית החוקתית היא רטרוספקטיבית מסורתית, ומאפשרת ערעורים לאחר חקיקת חוקים. העתירה נדחתה מבלי להידרש לתגובת המשיבים, ולא חויבו בהוצאות.