ת"א 57762-04-18

תקציר

פסק הדין דן בשלושה אירועים נפרדים בין התובע לנתבע. באירוע הראשון הורשע הנתבע באיום על התובע, אך מאחר שלא ניתן היה להוכיח נזק ממשי, הדבר לא נחשב לעבירה בת פיצוי. האירוע השני עסק בתקיפת הנתבע את התובע, שגרמה לפגיעה ממשית ולהשפלה. נקבע כי מדובר בעוולת תקיפה, ונפסק לתובע פיצוי בסך 15,000 ₪. עיקר המחלוקת נסובה סביב האירוע השלישי, בו הגיש הנתבע תלונת שווא נגד התובע במשטרה, ובעקבותיה נחקר התובע. הנתבע טען כי הוא מאמין באמת ובתמים שהתלונה נכונה, בשל מחלת הנפש שלו, ולכן עומדת לו הגנת סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע. בית המשפט קיבל טענה זו והגיע למסקנה כי לא ניתן להוכיח את טענות לשון הרע ונגישות. בסיכומו של דבר, למרות שקיבל חלק קטן מהתביעה, חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ש"ח, תוך זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. הוצא צו איסור פרסום על פרסום שמותיהם ופרטיהם המזהים של הצדדים, אך ניתן היה לפרסם את פסק הדין אחרת.