עפ"ג 8975-06-15

תקציר

מדובר בפסקי הדין בשני ערעורים על גזר דין שהטיל בית משפט השלום בחיפה. בערעור הראשון, שהגישה המדינה, נטען כי העונש שנגזר על המשיב – שהורשע בכמה סעיפים הקשורים לתרמית בכרטיסי חיוב מיידי – אינו מגלם את חומרת מעשיו. המדינה טוענת כי בית משפט קמא לא שקל די הצורך את הערכת שירות המבחן, אשר נמנע מלהמליץ על שיקום בשל בעיותיו של המשיב, לרבות חשד להתמכרות להימורים וחוסר אותנטיות. עוד טוענת המדינה כי להסתבכותו הקודמת של המשיב עם החוק והרשעתו בגניבה בשנת 2013 לא ניתן משקל מספיק. יתר על כן, המדינה סבורה כי טווח הענישה שנקבע והענישה בסופו של דבר מקלים יתר על המידה. מנגד, המשיב מערער על החלטת בית משפט קמא וטוען כי היא הייתה חריפה מדי וכי מספר גורמים מקלים לא נשקלו כראוי. גורמים אלה כוללים את נסיבות חייו הקשות של המשיב, כגון התייתמות בגיל צעיר, התבגרות בפנימייה ומעברים תכופים. עוד טוען המשיב כי בית המשפט התעלם מהזמן שחלף מאז ביצוע העבירות וממעצר הבית בו היה נתון. בנוסף, מדגיש המשיב את הודאתו ואת ההיבט השיפוטי של חיסכון בזמן. המשיב מבקש לבטל את עונש המאסר ולהחליפו בעבודות שירות. ערכאת הערעור, לאחר עיון בטענות ובמסמכים הרלוונטיים, מחליטה לקבל את ערעור המדינה ולדחות את ערעור המשיב. בית המשפט מוצא כי גזר דינו של בית משפט קמא חורג באופן משמעותי ממדיניות הענישה הרווחת ומצדיק התערבות. בית המשפט קובע כי טווח הענישה ההולם צריך להיות בין שישה חודשי עבודות שירות ל-32 חודשי מאסר. באשר לטענות המשיב, בית המשפט דוחה אותן בקובעו כי עונש של עבודות שירות יגרום לפגיעה בלתי מידתית באינטרסים ציבוריים כגון אכיפת חוק שוויונית, הרתעה והלימות ההלימה. בית המשפט מדגיש כי היעדר המלצה טיפולית משירות המבחן והיעדר סיכוי ממשי לשיקום אינם מצדיקים חריגה ממתחם הענישה המתאים. בשים לב לנסיבות המקלות ולהלכה בדבר ערעור המדינה על גזרי הדין, גוזר בית הדין לערעורים על המשיב 20 חודשי מאסר, בניכוי הימים שכבר ריצה. המשיב נדרש להתייצב בבית מעצר קישון לריצוי יתרת הזמן.