ת"א 11140-01-09

תקציר

התיק סובב סביב מטופלת, התובעת, שסבלה מטרשת נפוצה וטענה כי הנתבעים, קופת החולים שלה, התרשלו באבחון ובטיפול במצבה. התובעת טענה כי הנתבעים התעלמו מתלונותיה ולא אבחנו את מחלתה במועד, דבר שגרם לנזק נוירולוגי חמור. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי התובע לא הצליח להוכיח קיומה של רשלנות מצד ספקי שירותי הבריאות. השופט בחן לעומק את הראיות והעדויות שהוצגו על ידי שני הצדדים. באשר לחוות הדעת של המומחה, העדיפה השופטת את חוות דעתו של נוירולוג, ד"ר פלכטר, על פני חוות דעתו של נוירוכירורג, פרופ' גרושקביץ', בשל חוסר מומחיותו של האחרון בנוירולוגיה וחוסר ניסיונו בטיפול בחולי טרשת נפוצה. השופטת דחתה גם את טענת התובע לנזק ראייתי משמעותי, וקבעה כי הנתבעים מסרו את כל המסמכים הרפואיים הדרושים ולא הסתירו כל מידע. יתר על כן, השופט הגיע למסקנה כי האבחנה של טרשת נפוצה לא התעכבה, שכן המחלה ידועה לשמצה כקשה לאבחון ולעתים קרובות דורשת התרחשות של שני התקפים נפרדים המופרדים בזמן. השופטת שיבחה את הטיפול בנאשמים, מצאה אותו ראוי, בזמן ובהתאם לאמות המידה הרפואיות, וציינה כי רופאי המשפחה והנוירולוג פעלו באחריות ובמקצועיות. בנוסף, קבעה השופטת כי טיפול מוקדם לא היה מונע את התקדמות המחלה או מקטין את נזקיה של התובעת, מה גם שהתובעת חוותה התקף אחד בלבד בשנים 2003-2004, והנחיות הטיפול חייבו לפחות שני התקפים. עוד קבעה השופטת כי התובעת נשאה במידה לא מבוטלת של אשם בכך שלא נענתה להפניית הרופאים ולא פנתה לטיפול מומחה בזמן, דבר שהפריע לתהליך האבחון. לבסוף, קבעה השופטת כי התובעת לא הצליחה לבסס קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין נזקיה. כתוצאה מכך נדחתה התביעה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.