בג"צ 209/66

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בתיק שעסק בהליכי הסגרה שנפתחו נגד משיב לבקשת ממשלת שוויץ, שהאשימה אותו בזיוף ומרמה. המשיב טען כי הסכם ההסגרה בין ישראל לשוויץ אינו תקף, אך טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון נדרש להכריע אם להתערב בעניין, שכן החלטת בית המשפט המחוזי לא הייתה ניתנת לערעור מיידי. בית המשפט קבע כי לא יפעיל את שיקול דעתו לדון בעתירה, שכן העניין כבר נדון בבית המשפט המחוזי, והעותר לא מיצה את כל סעדיו המשפטיים. בית המשפט הדגיש את הצורך בניהול הליכי הסגרה במהירות וביעילות, וציין כי העותר עדיין יכול לערער על החלטת בית המשפט המחוזי לאחר סיום הדיונים. בנוסף, בית המשפט פירש את החוקים הרלוונטיים כך שעל בג"ץ להתערב רק בנסיבות יוצאות דופן, ולא להתערב בעניינים שכבר נדונים בבתי משפט מוסמכים אחרים. עוד הובהר בהחלטה כי סעיף 13 לחוק ההסגרה אינו מקנה לעותר זכות לעתור במקביל לבג"ץ ולערער לבית המשפט העליון. בסופו של דבר, ביטל בית המשפט העליון את הצו המותנה נגד המבקשים ודחה את העתירה, תוך שהוא מדגיש כי עומדת בפני המשיב אפיק חלופי לתיקון. בית המשפט אף הורה לעותרת לכסות את הוצאות המשיבים. פסק דין זה מבטיח כי תיקי הסגרה יטופלו במהירות, תוך שמירה על זכויות הנאשם ושמירה על שלמותה הפרוצדורלית של מערכת המשפט.