ערר 85096/16

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לחישוב היטל הקלה על נכס. המערערת רכשה את הנכס לאחר אישור תכניותיה, ובגין ההקלות הוטל היטל השבחה. נקודת המחלוקת העיקרית היא הגישה בה נעשה שימוש לצורך החישוב: השמאי המכריע אימץ ראייה הוליסטית, והעריך את שווי כלל הזכויות במצב החדש לעומת המצב הקודם. זה כלל זכויות שאושרו בתוכניות אך לא נוצלו בהיתר הבנייה. השמאי של המשיב, לעומת זאת, הציע חישוב המבוסס על מימוש חלקי של זכויות, תוך התחשבות רק בשטחים הנוספים שאושרו בהיתר. בית המשפט צידד במערערת והגיע למסקנה כי גישתו של השמאי המכריע עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות. הם הדגישו כי הבעלים הקודמים כבר מימשו את מלוא הפוטנציאל של התוכניות שאושרו, ולכן הבעלים הנוכחי אינו יכול לטעון למימוש חלקי של זכויות אלה. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא סיבה לקזז את הזכויות שאושרו בתכניות אך לא נוצלו בהיתר, שכן הן כבר תרמו לשווי הנכס. המשיב טען כי לזכויות אלה אין ערך בשל מגבלות אדריכליות, אך בית המשפט מצא טענה זו ללא תימוכין. תחת זאת, הורה בית המשפט כי יש לשקול את כל הזכויות שאושרו בהערכת המצב החדשה. בנוסף, טענות הוועדה המקומית בנוגע להערכת שווי עוררו תהיות, והביאו את בית המשפט לבקש הבהרות נוספות והצדקות לחישוביו של השמאי המכריע, בפרט בכל הנוגע לשקלול עסקת נכס, מקדמי התאמת זמן והשונות בין ערכי העסקה. לבסוף, דחה בית המשפט את טענת המשיב בדבר טעות אריתמטית הקשורה לשיפור גובה המרתף, ולא מצא כל טעות בחישוב בשומת השמאי המכריע. פסק הדין מחייב את תיקון השומה המכרעת וקובע מועד אחרון של 14 יום להגשת ההבהרות הנדרשות.