דב"ע מט/7 - 2

תקציר

במקרה שנבחן על ידי השופט אדלר, התייחס בית הדין לערעורים לתביעה של המערערת לפיצוי בגין שעות נוספות ועבודה בימי מנוחה שבועית, אשר נדחתה תחילה על ידי בית הדין האזורי. המערערת עבדה בבניין ובו 108 דירות נופש באילת בחודשים יוני-ספטמבר 1987 וריכזה עבודות תחזוקה. בעקבות שינוי הבעלות והניהול של הבניין במהלך עבודתו, תפקידיו כללו עבודה ממושכת, לעיתים קרובות מבלי לחזור למשפחתו בבאר שבע. בעוד המשיב טען כי תפקידו של המערער הוחרג מחוק שעות עבודה ומנוחה בשל אופיו הניהולי או הקשיים בפיקוח על שעות עבודתו, בית הדין לערעורים קבע אחרת. היא הדגישה כי המערערת נעדרת מאפיינים של תפקיד ניהולי, כגון קביעת מדיניות ונהנית מאוטונומיה פיננסית משמעותית. למרות המורכבות הפיקוחית, היה פוטנציאל לפיקוח מספק על שעות עבודתו, במיוחד בנוכחות עובד בכיר. משכך, הגיע בית הדין למסקנה כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על המערערת, ביטל את הפיטורים הראשוניים והורה לערכאה הנמוכה יותר לבחון מחדש את התביעות בגין שעות נוספות ועבודה בימי מנוחה. כן חויב המשיב בהוצאות המשפט שנגרמו למערער.