בש"פ 2942/13

תקציר

פסק הדין מאפשר ערעור של נאשם המבקש להשתחרר ממעצר. השופט מכיר בתוקפה של הסכמת המערער בדבר קיומן של ראיות לכאורה ובהיעדר שינוי נסיבות, אשר היה הופך את ביטול ההסכמה למוצדק. תחת זאת, השופט מתמקד בפער בין מצבם של המערער למצבו של בן זוגו, וטוען לשוויון בין הנאשמים. למרות מעורבותו המשמעותית יותר של המערער באירוע ועברו הפלילי, השופט קובע כי ההבחנה צריכה לבוא לידי ביטוי בתנאי השחרור ולא בהמשך המעצר. החלטת השופט מושפעת ממקרים קודמים המדגישים את תפקידו של בית המשפט בהערכת המצב בכללותו, לרבות עקרונות כמו שוויון בין נאשמים שותפים, ששירות המבחן עשוי שלא להתחשב בהם. לפיכך, השופט מורה על שחרורו של המערער בתנאי מעצר בית מחמירים בבית הוריו, פיקוח אלקטרוני וערבויות כספיות, עד להכרעת בית המשפט המחוזי בפרטים נוספים. פסק דין זה בא לנטרל את הסכנה הנשקפת מהמערער תוך הקפדה על תקדימים משפטיים.