רע"פ 8387/06

תקציר

במקרה זה, הואשם המבקש בנהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה לאחר שנמצא עם ריכוז אלכוהול של 315 מיקרוגרם בנשימתו, מעל המותר בחוק. למרות שהודה בעבירה והסביר את נסיבותיו האישיות - כמו היותו המפרנס העיקרי של משפחתו ועולה חדש הזקוק לרישיון נהיגה לצורך עבודה - הרשיע אותו בית משפט השלום בתל אביב-יפו. נגזרו עליו 24 חודשי פסילת רישיון נהיגה, שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בטענה לטעויות פרוצדורליות והדגיש את הפרתו המינימלית את מגבלת האלכוהול ואת מצוקותיו האישיות. עם זאת, הערעור נדחה, כאשר בית המשפט הדגיש את חשיבות ההרתעה וכי העונש תואם את המינימום החוקי. גם בקשתו של המבקש למתן רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר נדחתה, שכן היא לא העלתה שאלות משפטיות חדשות המצדיקות בדיקה נוספת. בתי המשפט עמדו על כך שהקפדה על עונשי מינימום חיונית להרתעה מפני התנהגויות נהיגה מסוכנות ולשמירה על שלום הציבור, והכירו בכך שקשייו האישיים של המבקש אינם גוברים על האינטרס הציבורי הרחב בהפחתת סיכוני הבטיחות בדרכים.