ע"פ 6659/06

תקציר

פסק הדין בוחן את חוקיותו וחוקתיותו של חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים בישראל. המדינה עתרה לדחיית הערעורים בטענה כי החוק נחקק כדי לעצור כדין אנשים המעורבים בלחימה נגד ישראל ותואם את המשפט ההומניטארי הבינלאומי. החוק, בעקבות פסקת ההגבלה של חוק היסוד, נועד למנוע את חזרתם של גורמי טרור ללחימה. הוא אינו מיועד להחזקת עצורים כ"קלפי מיקוח". החוק חל על "גורמים חיצוניים" הקשורים לארגוני טרור ולא על אזרחים חפים מפשע. המערערים טענו כי החוק סותר את המשפט ההומניטארי הבינלאומי ואינו ברור בהגדרת "לוחמים בלתי חוקיים", אך בית המשפט הגדיר אותם כאנשים שאינם זכאים למעמד של שבויי מלחמה, הנכללים תחת המונח "אזרחים" במשפט ההומניטארי הבינלאומי, המאפשר מעצר מטעמי ביטחון. בית המשפט הסביר כי החוק אינו יוצר קטגוריה חדשה אלא מסדיר את מעצרם של אזרחים שהם לוחמים בלתי חוקיים. מעצר מינהלי על-פי החוק מחייב מסוכנות אישית, כאשר די בראיות מנהליות הדרושות להארכת מעצר. בית המשפט קבע כי החוק נועד להתמודד עם מציאות ביטחונית קשה ועולה בקנה אחד עם אמות מידה חוקתיות ובינלאומיות, להבטיח ביקורת שיפוטית ולמנוע מעצר ללא הגבלת זמן. הערעורים נדחו, שכן בית המשפט אישר את חוקתיות החוק, תוך הדגשת הקשר הרציונלי של החוק בין צעדיו לבין תכליתו הביטחונית, שמירה על טובת הציבור תוך הכרה בהשפעתו על החירות האישית. בית המשפט ציין גם את הצורך של המחוקק לבחון את התאמתו של החוק לנורמות הבינלאומיות, והציע הערכה ופרשנות מתמשכות כדי לשמור על איזון.