ערר 8132-11-20

תקציר

עניינו של הערעור במחלוקת על היטל השבחה בעקבות אישור הקלות לבניין בתל אביב. המערערת טענה כי יש לבסס את המצב התכנוני הקודם על תכנית 44, ואילו המשיב טען כי יש לבסס אותה על תכנית 2510. בית המשפט קיבל את טענת המערערת, וקבע כי תכנית 2510 היא המצב התכנוני הקודם הרלוונטי, שכן היא ביצעה שינויים מתכניות קודמות והיוותה את המצב הקודם. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי "אירוע המס" של היטל ההשבחה התרחש בעת אישור ההקלה, שכן הזכויות שהוענקו מותנות באישור זה. לפיכך, יש לחשב את היטל ההשבחה בהתאם למצב התכנוני לאחר מתן ההקלה. עוד צוין בהחלטה כי אין זכות קנויה להקלות מעבר למה שנקבע בתכנית 2510, ולכן אין ציפייה לקבלן לפני אישורן. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי בשומה המכרעת נפלה טעות משפטית בכך ששקלה שוויון זכויות שלא ניתן היה לנצל ללא ההקלות במצב התכנוני הקודם. לפיכך התקבל הערעור, והשומה הוזמנה לתיקון ולחישוב מחדש בהתאם. המשיב נדרש גם לכסות את הוצאותיו של המערער.