עתפ"ב 48366-05-19

תקציר

להלן תמצית פסק הדין: המערערים טענו כי זכותם לערער על צו הריסה בנכס בו התגוררו שנים רבות. עם זאת, בית המשפט קבע כי רק המחזיק החוקי בנכס, כהגדרתו בחוק המקרקעין, רשאי לבקש את ביטולו של צו הריסה מנהלי. מאחר שהמערערת לא הצליחה להביא כל ראיה להיותה מחזיקה חוקית – לא מרשם מקרקעין, הסכם מכר, חכירה או כל מסמך משפטי אחר – נדחתה תביעתם. בית המשפט הדגיש כי הזכות לערער על צווי הריסה מנהליים מוגבלת וחלה רק על בעלי זכויות קנייניות או חוזיות. יתר על כן, הטענה של "הסכמה מכללא" או "סמכות מכללא" נדחתה באופן עקבי במקרים קודמים. לפיכך דחתה השופטת את הערעור ואישרה כי החלטת בית משפט קמא הייתה כדין. פסק דין זה מבהיר כי החזקה או שימוש בנכס לטווח ארוך, ללא כל זכות חוקית, אינם מקנים מעמד לערעור על צווי הריסה מנהליים.