ת"א 1212-03-09

תקציר

המועצה המקומית ערערה על שינוי רישום המקרקעין, בטענה כי החלקה המדוברת הוקדשה למסגד ולכן היא הקדש. לטענתם, יש לבטל את הרישום הנוכחי, שהציג את האפוטרופוס לנכסי נפקדים וכמה בעלים פרטיים כבעלים. עם זאת, בית המשפט מצא כי הקרקע המדוברת נחשבת לנכס נפקד על פי חוק נכסי נפקדים, שכן היא נרשמה על שם מוטואלי (מנהל הווקף) בתקופת המנדט הבריטי, אך לא שימשה את המועצה המקומית לאחר מכן. הרקע ההיסטורי של הקרקע, לרבות סיווגה בתקופה העות'מאנית והליכי ההתיישבות תחת השלטון הבריטי, תמכו במסקנה זו. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לסתור את ייעוד נכסי הנפקדים, במיוחד בהתחשב בנטל ההוכחה הכבד הנדרש בשל שיהוי של 50-60 שנה. עדי התובעת עצמה אישרו כי הקרקע לא עובדה ולא שימשה את המועצה המקומית, וחכירות צד ג' הוכיחו עוד יותר את חוסר מעורבותה של המועצה. מאחר שהחלקה הייתה נכס נפקד, המסקנה הייתה שזכויותיו של האפוטרופוס לנכסי נפקדים תקפות. בנוסף, קבע בית המשפט כי לתובעת אין מעמד להגיש את התביעה, שכן אין לה סמכות קבלת החלטות או סמכות ניהולית על ההקדש המוסלמי. אישור מכירת הקרקע לרשות הפיתוח על ידי המועצה המקומית והעיכוב הרב שחלף מאז שינוי הרישום תמכו אף הם במסקנה זו. ככלל, פסק הדין דחה את תביעת המועצה המקומית והורה לה לכסות את הוצאות הנתבעים, ובכך חיזק את תוקפו של רישום המקרקעין ואת זכויותיהם של הנתבעים, לרבות האפוטרופוס לנכסי נפקדים והבעלים הפרטיים הנוכחיים.