רע"א 8241/08

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המקרה המקורי היה תביעה שהגיש המבקש, שניהל נכס של מועדון לילה בתל אביב, נגד שני משיבים. המשיב הראשון היה עורך דינו של המבקש, והשני היה רשות מקומית שלקחה את המבקש לבית המשפט בגין ארנונה שלא שולמה. המבקש תבע פיצוי בגין נזקים שנבעו מרשלנות לכאורה מצד שני המשיבים במהלך ההליך המשפטי במחלוקת המס. בית משפט השלום פסק תחילה לטובת המבקש ופסק לו פיצויים בסך של כ-74,250 ₪, אך בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו בערעור. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה למתן רשות ערעור על פסק דין זה לבית המשפט העליון. בבקשתו טען המבקש כי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי נפלו בטעות וכי עניינו העלה סוגיות בעלות חשיבות ציבורית בדבר היקף אחריותו של עורך דין כלפי לקוחו וחובותיהן של רשויות ציבוריות כלפי אזרחים. עם זאת, שופט בית המשפט העליון קבע כי הבקשה לא עוררה שאלות מעבר לאינטרסים האישיים של הצדדים וכי ממצאי בית המשפט המחוזי היו מוצדקים. השופטת הדגישה כי בית המשפט העליון ממעט לתת רשות ערעור במקרים של גלגול שלישי כמו זה, וכי אין מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, שהתבססו על ראיות לכך שהמבקש לא המציא את המסמכים הדרושים לתמיכה בטענתו להנחה במס. השופט הסכים גם עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המבקש לא הוכיח התנהלות רשלנית מצד המשיבים וכי הסכמתו של המשיב השני לפסק דין הצהרתי אינה מעידה על רשלנות כלשהי. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי נותר בעינו.