ת"א 45779-02-14

תקציר

בית המשפט החליט כי יש לקבל את התביעה שהגישה המדינה נגד אטדג'י, ואילו תביעתו שכנגד תידחה. החלטה זו מבוססת על מספר נקודות מפתח. ראשית, בית המשפט מסתמך על ממצאי תיק פלילי קודם נגד אטדגי, שם הודה בהקמת מבנים ללא ההיתרים הנדרשים, לרבות משאית בשטח מטען של כ-20 מ"ר. על פי דיני הראיות בישראל, ממצאים אלה נחשבים מוכחים ומחייבים, מה שמונע מאטדגי לסתור אותם במשפט זה. בית המשפט מוסיף ומפרש צו הריסה מפסק דין קודם כך שיכלול גם את המשאית, תוך הדגשה כי המשאית מוזכרת במפורש בכתב האישום. בנוסף, בית המשפט קובע כי אטדגי מנוע מלהעלות התנגדויות להריסה משום שהתחייב בעבר לפנות את המשאית בתוך פרק זמן סביר, אך לא עשה כן. טענות המדינה כי המשאית נותרה ללא תנועה במשך שנים, טעונה שינויים נרחבים, וחוברה לתשתיות קבועות, מתקבלות כעובדתיות. בית המשפט גם דוחה את טענותיו של אטדגי בנוגע להשמדת תכולת המשאית, ומאשר כי המדינה נתנה לו מספיק זמן לפנות אותן. לבסוף, בית המשפט אינו מוצא כל הצדקה לקביעתו של אטדגי כי המשאית חנתה בשטח פרטי, שכן הראיות מלמדות כי היא נמצאה בחלקה אחרת. משכך, בית המשפט קובע כי המדינה ביצעה את צו ההריסה בצדק, ועל אטדגי לפצות את התובע בהוצאות, בצירוף הוצאות משפט.