בר"ע 178/70

תקציר

בית המשפט העליון דחה את ערעורם של המבקשים להסיר עיקול שהוטל על דירה שרכשו אך לא נרשמה על שמם. בית המשפט בחן את השפעתו של חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, הקובע כי זכויות קניין במקרקעין מוקנות רק באמצעות רישום, תוך ביטול הסתמכות קודמת על תביעות בעלות הוגנות לפי הדין האנגלי. המבקשים טענו כי הסכם הרכישה והתשלום החלקי אמורים להגן עליהם מפני עיקול בשל חובות המוכר. עם זאת, השופט קיסטר הדגיש כי ללא רישום, רוכש מחזיק רק בזכות חוזית, ולא קניינית, שאינה יכולה לגבור על הנושים. בית המשפט ציין כי חוק המקרקעין נועד להבטיח את אמינות רישומי המקרקעין, דבר שעלול להרתיע קונים שאינם רושמים מיד. בעוד האפשרות לרשום הערת אזהרה מציעה הגנה מסוימת, היא אינה מונעת עיקולים. ההחלטה הדגישה את הצורך בחידוד חקיקתי כדי להגן טוב יותר על רוכשי הנדל"ן. כתוצאה מכך, בית המשפט אישר כי העיקול היה לגיטימי שכן הנכס עדיין היה רשום על שם המוכר. למרות שהמבקשים תפסו את החזקה, לא הייתה להם עילה משפטית להסיר את העיקול, ולפיכך הם היו אחראים להוצאות.