עב"ל 10820-09-17

תקציר

המוסד לביטוח לאומי ערער על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שקיבל את תביעתו של אריה מייזל וקבע כי המוסד אינו רשאי לגבות כל חוב המיוחס לו בגין ההפרש בדמי הביטוח בגין עבודתו כשכיר של מעסיק זר ברומניה בשנים 2009-2010. המכון טען כי נקודת המוצא לפיה הכנסתו של מייזל מהמעסיק הזר כפופה לתשלום דמי ביטוח אינה שנויה במחלוקת. עם זאת, מייזל הסתיר את המידע בדבר הכנסותיו מהמוסד ולכן לא היה צריך להיות פטור מחובתו החוקית לשלם דמי ביטוח. בית המשפט קבע כי טענת המכון, לפיה היה עליו לפנות למייזל ולדרוש ממנו לדווח על שכרו, אינה תקפה, שכן המבוטח היה מחויב לעשות כן על פי חוק. עוד קבע בית הדין כי אין לקבל את טענתו של מייזל כי הסתמך על תשובת המכון בקביעת תנאי העסקתו אצל המעסיק הזר. מלבד זאת, מערכת היחסים בין המכון למבוטח נקבעה בחוק, ולכן המכון לא היה רשאי למחוק או לוותר על החוב. בסופו של דבר, הערעור התקבל, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל. המכון היה רשאי לגבות את מלוא קרן החוב בצירוף הפרשי הצמדה רק החל מיום 31.8.2014. המכון לא היה רשאי לגבות קנסות וריבית עבור התקופה שקדמה למתן פסק הדין.