ת"א 57307-10-19

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת התובעת בחלקה, וקובע כי ההחלטה להעביר כספים הפרה את ההסכם החוזי בין הצדדים. בית המשפט מורה לנתבעים 2 ו-3 להשיב את הכספים שהתקבלו מההחלטה לקופת החברה, כפי שניתן הסעד המבוקש על ידי התובעת של אכיפת חוזה. זאת, משום שההחלטה שנדחתה על ידי בית המשפט אינה מקובלת וטענות הנתבעים כי היא מהווה מעשה בית משפט וחלה עליה התיישנות מופרכות. פרשנות ההסכם, בהתאם לכוונת הצדדים, תומכת בטענת התובעת כי החלטת ההעברה הפרה את החוזה. מצב הממס של החברה וידיעת התובע על השעבוד המיועד על המכונות מביאים לכך שלא ניתן לסלק את השעבוד הלא רשום הנתבע שנטען על ידי הנתבע אך ורק בשל חוסר רישום. בית המשפט גם לא מצא צורך לקבוע את תוקפו או תחולתו של השעבוד, שכן הוא אינו חיוני למקרה. יתר על כן, גם טענת התובע כי קופח כבעל מניות נשקלה אך לא הורחבה בשל הצגתה הצרה והקביעה הקודמת של הפרת חוזה. נבחנו הסעדים המבוקשים על ידי התובעת, לרבות פיצוי כספי. מאחר שהתובע לא הציג ראיות מספיקות לתמיכה בסעד זה, הוא נדחה. גם בקשת התובעת לייחס אחריות לנתבעים 2 ו-3, בעלי המניות ונושאי המשרה בחברה, נדחתה בשל היעדר הצדקה וראיות. כספי החברה יוחזרו בהתאם לפסק הדין, וכל חלוקה עתידית חייבת להתבצע על פי הליכים משפטיים. הנתבעים אחראים במשותף להוצאות עורכי הדין של התובעת, בסך של 33,000 ₪, וכן לשני שלישים משכר הטרחה הנוסף של התובעת.