תלה"מ 73544-07-24

תקציר

בסדר גמור, הנה ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, ומבוסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי – בקשת פסלות שופט (תלה"מ 73544-07-24 פלוני נ' אלמונית ואח')** **מבוא** החלטה זו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת אורית בן דור ליבל) דוחה בקשה לפסלות שופט שהוגשה על ידי המבקש, במסגרת תביעתו לחידוש קשר עם בנו הקטין. הניתוח יתמקד בעקרונות המשפטיים שהונחו על ידי בית המשפט, ובפרט במבחנים לקבלת בקשת פסלות, ובבחינתם לאור העובדות שהוצגו. **רקע עובדתי ומהות המחלוקת** הרקע לבקשת הפסלות נעוץ בתביעה לחידוש קשר בין אב (המבקש) לבנו הקטין, שלא התקיים כל קשר ביניהם למעלה מ-12 שנים. תהליך חידוש הקשר, שכלל מינוי גורמים מקצועיים (עו"ס ומומחית טיפולית), נתקל בסירוב נחרץ מצד הקטין להשתתף במפגשים או בהליך טיפולי. עמדת כל הגורמים המקצועיים היא שלא ניתן לכפות על הקטין מפגש, וכי הדבר נוגד את טובתו. הניצוץ שהוביל לבקשת הפסלות הוא החלטת בית המשפט מיום 15.1.26, אשר ניתנה בעקבות פניית העו"ס שהסבירה על תובענה שהגיש האב לבית המשפט המחוזי נגד הרשות המקומית, על מנת לאפשר לו להיפגש עם הקטין בבית הספר. בית המשפט הבהיר בהחלטתו כי לא ידוע לו על צו המאפשר זאת, וכי בהיעדר החלטה מפורשת של בית המשפט, אין לקיים מפגשים בין האב לקטין במסגרת בית הספר או כל מסגרת אחרת. **טענות המבקש לבקשת הפסלות** המבקש טען כי ההחלטה מיום 15.1.26 יצרה "ניגוד ענייני דיוני-מוסדי" בינו לבין בית המשפט. לטענתו, ההחלטה ניתנה ביוזמת בית המשפט, ללא שמיעתו, ופגעה בזכותו היסודית לקשר עם בנו. הוא ראה בכך "עימות מוסדי מובהק" ו"תשתית אובייקטיבית לחשש לפגיעה במראית פני הצדק". בנוסף, טען כי ההחלטה ניתנה בחריגה מסמכות, ללא הליך הוגן, ללא בקשה מתאימה, ללא דיון, וכי היא קבעה "נורמה מחייבת ללא הליך מקדים" ובכך פגעה בזכותו לקשר הורי. הוא אף הפנה להחלטה אחרת בה שופט פסל את עצמו בשל עתירה אישית נגדו. **עמדת המשיבה והאפוטרופוסית לדין** המשיבות טענו לדחיית הבקשה, וסברו כי אי שביעות רצונו של המבקש מהחלטה שניתנה בסמכות אינה מהווה עילה לפסלות. לטענתן, הבקשה חסרה כל טענה ממשית, וכי כל החלטה שאינה לטובתו מובילה אותו לטעון ל"ניגוד עניינים מוסדי דיוני". הן טענו כי הבקשה חלק מהתנהלות פסולה של המבקש, וכי פסילת בית המשפט תפגע בטובת הקטין. **עקרונות משפטיים וניתוח בית המשפט** בית המשפט סקר את העקרונות המשפטיים הנוגעים לבקשות פסלות שופט, תוך הדגשת המבחן האובייקטיבי של חשש למשוא פנים. 1. **המבחן האובייקטיבי:** בית המשפט הדגיש כי המבחן המקובל הוא אובייקטיבי – האם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים. "חשדות, תחושות והשערות הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת פסלות". בקשת המבקש נתפסה כתחושה סובייקטיבית ללא בסיס אובייקטיבי. 2. **הבחנה בין פעילות שיפוטית להכרעה מנהלית:** נקבע כי טענות המופנות כלפי הפעילות השיפוטית עצמה, כגון אי הסכמה עם החלטות, הן נדירות וחריגות כמקימות עילת פסלות. הדרך הדיונית הנכונה להשיג על החלטות (גם אם שגויות) היא באמצעות ערעור, ולא בקשת פסלות. המבקש אכן פעל בדרך זו, והגיש גם בקשת רשות ערעור ועתירה לבג"ץ. 3. **הכרחיות טובת הקטין:** בית המשפט שב והדגיש כי טובת הקטין היא עיקרון עליון ("ראשית והיא אחרית"). זכות הקשר של האב כפופה לכך. ההחלטות שהתקבלו, כולל ההבהרה מיום 15.1.26, נובעות מהצורך להגן על טובת הקטין, לאור סירובו הנחרץ והמלצות הגורמים המקצועיים. 4. **אי-חריגה מסמכות והליך הוגן:** בית המשפט דחה את טענת המבקש לחריגה מסמכות, והדגיש את סמכותו הייחודית של בית המשפט לענייני משפחה לדון בענייני קטינים. כמו כן, נדחתה טענת ההליך הלא הוגן. ההחלטה מיום 15.1.26 הוסברה כהבהרה ואי-חידוש, שניתנה בעקבות פניית הגורם המקצועי, ובהתאם להחלטות קודמות. 5. **היעדר טענת יריבות אישית:** בית המשפט פסל את הטענה ליריבות אישית, והדגיש את החובה המוטלת על שופטים להמשיך ולדון בתיקים, גם אם אחד הצדדים אינו מרוצה מהחלטות קודמות. השופט אינו "במחלוקת משפטית פעילה" עם המבקש. 6. **חובת השיפוט:** בית המשפט הדגיש את חובתו של שופט שלא לפסול עצמו מקום שהתנאים לכך אינם מתקיימים, וכי פסילה בלתי ראויה פוגעת באמון הציבור ובהגינות המשפט. **חידושים משפטיים ודגש על עקרונות** * **הפרדה בין הליך לערעור:** ההחלטה מחזקת את ההבחנה הברורה בין הליך של בקשת פסלות לבין הליך ערעור. הליך פסלות אינו נועד להשיג על שגגה או טעות לכאורה בהחלטה שיפוטית, אלא רק במקרים חריגים של חשש ממשי למשוא פנים. * **הגנת טובת הקטין כעיקרון מנחה:** בית המשפט שב ומדגיש את העליונות המוחלטת של טובת הקטין. הדבר בא לידי ביטוי בכך שבית המשפט אף מאשר חידוש הליך דיוני, כגון קביעת דיון (גם אם נדחה לבקשת המבקש), או מתן הבהרות, כאשר הדבר נדרש על מנת להבטיח את מימוש עיקרון זה. * **סמכות בית המשפט לענייני משפחה:** הדחייה של טענת חריגה מסמכות מחזקת את הבנת התפקיד והסמכות הרחבה של בתי המשפט לענייני משפחה, אשר יכולים להכריע בסוגיות מורכבות הנוגעות לקשר הורי, תוך בחינת טובת הילד. * **אי-יצירת "מראית פני הצדק" שלילית:** בית המשפט מבהיר כי החלטה המתבססת על עמדות מקצועיות של גורמים מוסמכים, ונועדה להגן על טובת קטין, אינה יוצרת כשלעצמה "חשש ממשי למשוא פנים" או פגיעה ב"מראית פני הצדק", גם אם הצד השני אינו מסכים עימה. **סיכום** בקשת הפסלות נדחתה בשל היעדר בסיס אובייקטיבי לחשש למשוא פנים. בית המשפט הבהיר כי אי שביעות רצון מהחלטות שיפוטיות, גם אם עולות טענות לגבי אופן קבלתן, אינן מהוות עילה לפסלות. הדרך הדיונית הנכונה להשגת אי-הסכמות היא באמצעות הליכי ערעור. ההחלטה ממחישה את העקרונות הנוקשים החלים על בקשות פסלות, ואת דבקות בית המשפט בעקרון טובת הקטין כעיקרון יסוד, תוך שמירה על עצמאותו וסמכותו.