עמ"נ 58270-09-17

תקציר

פסק הדין מתאר את הניסיון הכושל להגיע לפשרה בין הצדדים המעורבים במחלוקת על חיובי ארנונה. מאחר שהחיובים הרטרואקטיביים לשנים 2009-2011 הוטלו באופן שגוי, דרך הפעולה הסבירה היחידה הייתה שהמערער יגיש עתירה מנהלית, ולפיכך הליכי ההשגה והערר הנוכחיים אינם ראויים. פסק הדין מקבל את הערר בדבר היעדר הנמקה מאחורי סיווג הנכס בהחלטת ועדת הערר ומחזיר את העניין לוועדה להחלטה משלימה. חלק זה נוגע אך ורק לסוגיית הסיווג, והרכבה החדש של ועדת הערר אינו כבול להחלטה הקודמת. אין כל התערבות לגבי השטח הכולל של הנכס, שכן המשיב מציין בצדק כי שאלה זו כבר הוסדרה. פסק הדין תומך גם בזכותו של המשיב לתקן את השומה אם היא מבוססת על עובדות שגויות, ואין להתערב בקביעת הוועדה בעניין זה. ככלל, האשמה לעיכוב ביישוב הסכסוך מוטלת על שני הצדדים, ומומלץ לוועדת הערר למסור את החלטתה בהקדם. הוצאות לא נפסקות לאף אחד מהצדדים, ופסק הדין יישלח לשני הצדדים, כאשר הערבות של המערער תוחזר להם באמצעות בא כוחם.