תו"ב 43502-01-22

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת הנאשם לזיכוי לפי סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע כי אם תיק התביעה מסתיים ולא הוכחה אשמתו, יש לזכות את הנאשם. הנאשם טען כי קיימת סתירה מהותית בין האישומים לבין עובדות כתב האישום, כי חלפה תקופת ההתיישנות על העבירות, וכי חסרות ראיות מוצקות מעבר להודאת הנאשם, שאינה מספיקה להרשעה. עם זאת, בית המשפט מצא כי התביעה הציגה די ראיות כדי להפריך טענות אלה וכי על הנאשם להגיב להאשמות. ראשית, בית המשפט הבהיר את עבירות התכנון והבנייה המיוחסות לנאשם, והדגיש כי הקרקע הנדונה, על אף שיועדה לחקלאות ולמגורים, אינה קרקע "מוגנת", ועבודות הבנייה שנעשו ללא היתר מהוות "עבודה אסורה". שנית, בית המשפט ציין כי כתב האישום ציין את מסגרת הזמן לביצוע העבירות וכי חלק מהעבירות המיוחסות לנאשם עדיין מתנהלות, ולכן טענת ההתיישנות אינה תקפה. לבסוף, ביחס להודאת הנאשם, ציין בית המשפט כי מדובר בראיה קבילה וכי קיימות ראיות תומכות נוספות מעבר להודאה, כגון עדותו ודיווחיו של המפקח. השופט הגיע למסקנה כי התביעה עמדה בנטל ההוכחה הנדרש והעביר את הנטל לנאשם להציג טיעון הגנה. הדיון בתיק ההגנה נקבע ל-5 בינואר 2025.