ע"א 422/22

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור בנימוק שהתביעה התיישנה. הערעור מתייחס לחלקת אדמה שהופקעה בשנת 1976, והמדינה נרשמה כבעליה בשנת 1998. על פי פסק דין ארידור, תביעות מסוג זה כפופות לתקופת התיישנות של 7 שנים, כלומר המועד המאוחר ביותר להגשת תביעה היה בסביבות שנת 2005. המערערים הגישו את תביעתם בשנת 2021, ולכן היא אינה זכאית לדיון. פסק הדין מכיר בחוסר הבהירות של פסק דין ארידור, שהוביל להוראת מעבר המאפשרת הגשת תביעות עד שנת 2016, אך המערערים עדיין הגישו את תביעתם זמן רב לאחר מועד זה. סעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות, שעניינם חריגים לחלוף הזמן, אינם חלים במקרה זה. פסק הדין מפנה גם לפסק דין פטיש, הקובע כי תקופת התיישנות אינה יכולה להחיות עילה שכבר פג תוקפה. זאת ועוד, טענת המערערים בדבר אי-שוויון בהשוואה למקרים אחרים אינה מבוססת ואינה רלוונטית לתוצאה. מאחר שלא התבקשה תשובה לערעור, לא ניתן צו הוצאות, אך המערערים יישאו בהוצאותיה של המשיבה 5.