ע"א 268/68

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בשאלה האם חוק שעות עבודה ומנוחה (1951) חל על המשיב, שעבד כטבח אצל המערערת. המערערת טענה כי המשיב מחזיק במשרת אמון או ניהול ולכן הוא פטור מהוראות החוק. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי הראיות מלמדות כי תפקידו של המשיב אינו נופל לקטגוריות אלה. בית הדין מצא כי הגדרת תפקידו של המשיב אינה מעידה על אחריותו בפועל וכי המערער לא הביא ראיות מספיקות להוכחת היותו של המשיב בעל תפקיד הפטור מן החוק. יתר על כן, בית הדין פירש את החוק באופן אובייקטיבי וקבע כי מבחן הפטור מבוסס על תפקידיו ואחריותו בפועל של העובד, ולא על תפיסתו הסובייקטיבית של המעביד אותם. השופט כהן הדגיש כי מתן אפשרות למעסיקים לפטור עובדים מהחוק על בסיס טענות אמון לא מבוססות עלול לטרפד את החקיקה כולה. עוד קבע בית המשפט כי שכרו הגבוה של המשיב, אף שהוא מעיד על אחריות מיוחדת, אינו קובע מטבעו את מהות תפקידיו או את מידת האמון שניתן בו. בסופו של דבר, הסכימו השופטים פה אחד כי משרות המשיב אינן פוטרות אותו מחוק שעות עבודה ומנוחה, וכי על המערער לעמוד בדרישות החוק לגמול שעות נוספות. הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב בסך 500 ל"י.