ת"א 5339-02-13

תקציר

הפרשה שלפנינו סובבת סביב עסקת נדל"ן לכאורה שהתרחשה בין ראשוש ז"ל לרינאווי ז"ל. התובעת, שייצגה את רינאווי ז"ל, טענה כי נערך הסכם מכר במסגרתו הועברו כ-4 דונם מרושראש לרינאוי. עם זאת, הנתבע טען כי החתימה על הסכם המכר האמור זויפה ולא נחתמה על ידי רוש. השופט הסכים עם הנתבעים וקבע כי החתימה אכן נראתה מזויפת, ולכן דרישת הכתב לעסקאות מקרקעין לפי חוק המקרקעין לא התקיימה. יתר על כן, השופטת ציינה כי גם אם המסמך היה אמיתי, הוא תוארך שנתיים לאחר העסקה הנטענת, ולכן לא ניתן לראות בו ראיה לעסקה האמורה. בפני התובע עמד האתגר להוכיח את קיומה של העסקה, שכן היא לא נתמכה במסמך כתוב, המהווה דרישה מהותית בתיקי מקרקעין. השופטת ציינה כי התובעת הציגה גרסאות לא עקביות של האירועים, ולא סיפקה פרטים מהותיים על העסקה הנטענת כגון תאריך, תמורה וגודל הנכס. היעדר כל תיעוד התומך בתשלום פעל אף הוא נגד התובע. בנוסף, התנהגותם של רוש ז"ל ורינאוי לאחר ביצוע העסקה לכאורה מרמזת לכאורה כי לא נעשה הסכם כזה. השופטת הגיעה למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, ועל כן יש לדחות את התביעה. התובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪, בצירוף הוצאות הבקשה לצו מניעה בסך 10,000 ₪. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים.