מ"ת 10650-02-13

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת למקרה של קשירת קשר לביצוע תקיפה בנסיבות מחמירות. על פי החשד, המשיבים, בהם משה בן משה, אייל בן משה, אהרן לוי, רחמין בוראחוב ודוד חנניה, קשרו קשר לפגוע בשני אנשים, עוז צורף ואברהם אטיאס, בכך שעקבו אחריהם וניסו לדרוס אותם. הראיות שהוצגו כללו דיווחי עדים, תמלילי שיחות של המשיבים שהוקלטו באמצעות האזנת סתר שהותקנה ברכבם והודעות מרוכבי הקורקינט. בית המשפט שמע כי המשיבים ערכו מעקב אחר בתי הקורבנות ולאחר מכן רדפו אחריהם תוך שהם נוסעים קרוב באופן מסוכן לקטנועים שלהם. למרות שלא זיהו את רוכבי הקורקינט, המשיכו המשיבים במרדף תוך סיכון חייהם. הדבר אושר על ידי עדויות הרוכבים, שציינו כי הם חשו מאוימים ונאלצו להסיר את קסדותיהם כדי להזדהות. השיחות שהוקלטו ברכב הצביעו על כוונת המשיבים לפגוע פיזית ברוכבי הקורקינט, תוך התייחסות לתלונות עבר ורצון לנקמה. השופט הגיע למסקנה כי יש די ראיות לכאורה כדי לתמוך בהאשמות. מעשיהם של המשיבים, בשילוב שיחותיהם המוקלטות, הציגו תמונה ברורה של קשירת קשר לגרימת נזק. השופט דחה את טענות ההגנה וקבע כי הראיות מאששות את טענת התביעה. השופט קבע כי מעשיהם של המשיבים מהווים עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, שכן כוונתם לפגוע ברוכבי הקורקינט הייתה ברורה. בנוסף, הדגישה השופטת כי שיחות האזנות הסתר לא הותירו ספק באשמת המשיבים, והקורלציה בין דוחות המעקב לשיחות המוקלטות תומכת בטענת התביעה. בסיכומו של דבר, השופט מצא כי מכלול הראיות מבסס סבירות סבירה לאשמת המשיבים וקבע כי קיימות די ראיות לכאורה כדי להמשיך במשפט מלא. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים ומיום 25.2.13.