ע"ע 186/09

תקציר

בית המשפט לא מצא עילה להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי הרשות נוקטת מדיניות של צמצום כוח אדם ואיוש משרות חדשות בסטנדרט נמוך מהרגיל מטעמים לגיטימיים, ולא בשל אפליה פסולה. גם קביעתו של בית הדין האזורי כי החלטת המשיב לקבוע את רמת העסקתו של המערער הייתה לגיטימית, מבוססת על תום לב ולא נגועה באפליה, התקבלה. בית המשפט קבע, כי מאחר שעמדתה של המערערת נוצרה מחדש, היא אינה יכולה לטעון כי מלכתחילה היה עליה להיות מדורגת גבוה יותר, שכן הדבר היה פוגע בעקרון השוויון בין המועמדים. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל ראיה לכך שתפקידו של המערער זהה או דומה לאיזה מהתפקידים שהוגדרו בתפקיד ראש מחלקה וקיבל את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי היקף האחריות של תפקידי עוזרי מנכ"ל שונה. גם טענת המערערת להפליה נדחתה, שכן בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הרשות נקטה מדיניות כללית של צמצום עלויות כוח אדם, שהייתה סיבה מוצדקת לשוני בטיפול. בנוסף, קבע בית הדין כי חוק שכר שווה לעובדות ולעובדות אינו חל על מקרה זה, שכן המערערת לא הוכיחה כי עבודתה שקולה לעבודתם של עוזרי דירקטורים אחרים. השופט פליטמן הציע למנות מומחה לניתוח עיסוקים, אך חוות דעת זו לא אומצה על ידי רוב השופטים. בסופו של דבר נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב בסך 7,500 ₪.