ת"א 1272/87

תקציר

התיק נסוב סביב שלוש הלוואות שנטל נתבע, המכונה העמותה, מבנק תובע, כאשר הנתבעים האחרים משמשים כערבים. ההלוואות היו אמורות להיות מוחזרות עם ריבית בתשלומים של שלושה חודשים צמודים למדד. האגודה לא הצליחה להחזיר את ההלוואות, מה שהוביל את הבנק לתבוע את החוב. הנתבעים טענו כי הריבית שגבה הבנק אינה חוקית, טענה שבית המשפט אישר חלקית. בית המשפט מצא כי הנוהג של הבנק לחייב את חשבון העו"ש של העמותה, המכונה חשבון חב"ד, תקף רק כאשר בחשבון היו מספיק כספים. כאשר לחשבון לא היה די כסף, פרקטיקת הבנק היוותה מתן הלוואות נוספות, שהעמותה לא הסכימה להן. נמצא כי הבנק גבה ריבית מופרזת על הלוואות בלתי מורשות אלה, בניגוד לחוק הריבית ולצו הריבית. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הימנעותו של הבנק מליידע את האיגוד במפורש על השינויים בתנאי ההלוואה מהווה חוסר תום לב. הסכמת האגודה ומודעותה היו הכרחיות לשינוי תנאי ההלוואה. מאחר שהבנק לא קיבל את הסכמת העמותה, והעמותה לא הייתה מודעת לשינויים, השינויים לא היו תקפים. עם זאת, בית המשפט קבע גם כי האגודה מחויבת בתשלום ריבית אפקטיבית ולא ריבית נומינלית, וכי מועד מתן ההלוואה קובע את שיעור הריבית. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת העמותה כי דמי הקצאת האשראי היו למעשה ריבית במסווה, בשל חוסר ראיות. בעקבות זאת הוטל על הבנק לבטל את החיובים והזיכויים הבלתי מורשים, ולהכין את חשבון ההלוואה בהתאם להנחיות שהותוו בהחלטה. העלויות ושכר הטרחה של השלב הנוכחי של המשפט יידונו בסוף המשפט. ההחלטה הדגישה את חשיבות השקיפות וההסכמה מדעת בפרקטיקות ההלוואות, והעניקה ניצחון חלקי הן לבנק והן להתאחדות.