עמ"נ 38802-04-15

תקציר

פסק הדין דן בכללי הכניסה והשהייה של מי שאינם אזרחים בישראל. החוק מעניק לשר הפנים שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן רישיונות כניסה ושהייה. על פי החוק, ניתן להאריך אשרות עובדים זרים מעבר ל-63 החודשים הרגילים בנסיבות מיוחדות, לרבות מטעמים הומניטריים. השר מינה ועדה מייעצת לטיפול בהארכת אשרות מטעמים הומניטריים, שיש לה שיקול דעת להמליץ על דחיית ויזה על סמך קריטריונים מסוימים. במקרה זה ערערו המערערים על החלטת הוועדה להמליץ על דחיית בקשתם להארכת אשרה לעובד זר שהעניק טיפול סיעודי לקשיש. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בדיוני הוועדה, שכן היא פעלה על פי החוקים הרלוונטיים והתחשבה בנסיבות הספציפיות של המקרה. הקריטריונים ששימשו את הוועדה להמלצה מהירה על דחייה נמצאו כבלתי מפלים, והמערערים לא הביאו ראיות מספיקות כדי להוכיח אחרת. כמו כן, בית המשפט הסכים עם החלטת הוועדה, בהתחשב בשהייתו הבלתי חוקית של העובד הזר בישראל ובהיעדר שיקולים הומניטריים חריגים במקרה זה. בית המשפט הדגיש כי העובד שהה בישראל למעלה מעשר שנים ורק לאחרונה החל לעבוד עבור המטופל החדש. גם טענות המערערים בדבר הפרות פרוצדורליות לא צלחו, שכן בית המשפט לא מצא פגמים בהליכי הוועדה או בקבלת החלטותיה. בסופו של דבר נדחה הערעור, אך בית המשפט העניק למערערים שלושה חודשים נוספים להיערך ולמצוא מטפל אחר למטופל. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות, והעובד הזר הורשה להישאר בארץ במהלך שלושת החודשים.