ת"א 2000/09

תקציר

בית המשפט החליט כי לא יהיה זה נבון לדחות בשלב זה את התביעה בנוגע לסעיף ויתור שנחתם בין דלק לתחנת דלק PPP. סעיף אי-הגשת התביעות מגביל את זכות היסוד לגישה לערכאות, וזה עניין רציני. בית המשפט שקל את הטענות בעד ונגד קיום הסעיף, וסבור כי אין לפרשו באופן שימנע לחלוטין ממי מהצדדים להעלות טענה כלשהי – מה גם שכוונת הצדדים, בחתימתם על ההסכם המקורי, הייתה כנראה שלא להגביל את הגישה לערכאות. במקום זאת, הסעיף צריך רק למנוע טענות שאינן סבירות או שנאמרו בחוסר תום לב מלהישמע. אין די ראיות כדי להסיק, בשלב זה, כי המשיב ידע, או היה עליו לדעת, על טענות כלשהן בדבר הסדרים כובלים עם חברות הדלק – ועל כן אין לדחות את התביעה על הסף. אין בכך כדי להכריע בעניין באופן חד משמעי, ודלק עדיין רשאית להעלות את טענותיה ולהציג ראיות שיתמכו בעמדתה. בית המשפט גם אינו יכול להסיק כי הוויתור של המשיבה על זכויותיה בוצע כראוי, בדמות פיצוי הולם, ולא ויתור מוחלט על זכויותיה. לפיכך, התביעה צריכה לעמוד, ויש לשמוע ולבחון את מלוא פרטי המקרה.