ע"פ 1950/14

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה שלא לפסול עצמו מלדון בתיק הנוגע להפרות לכאורה של חוקי התכנון והבנייה. המערערים טוענים כי החלטת השופט להוציא צו הפסקה שיפוטי, יחד עם העובדה שניתן במעמד צד אחד, מעידה על משוא פנים ונועלת את עמדת בית המשפט בתיק העיקרי. עוד הם טוענים כי השופט נחשף לראיות חקירה, מה שמעלה חשש למשוא פנים. עם זאת, ערכאת הערעור דוחה טענות אלה. היא מדגישה כי צו ההפסקה הוא אמצעי ביניים והחלטותיה אינן מצביעות על עמדה קבועה לגבי ההליך העיקרי. חשיפתו של השופט לראיות, ולו במעמד צד אחד, אינה מצדיקה אוטומטית פסילה, מה גם שלא נטען כי הראיות שהוצגו אינן קבילות בהליך העיקרי. לפיכך הערעור נדחה, שכן המערערים לא הוכיחו חשש ממשי למשוא פנים כנדרש בחוק. החלטה זו מחזקת את העיקרון לפיו החלטות בהליכי ביניים אינן משקפות בהכרח את עמדת בית המשפט בתיק העיקרי וכי חשיפה לראיות במהלכם ממעטת להצדיק פסילה.