ע"א 1606/00

תקציר

הערעור בפני בית המשפט הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, לפיו המערער חייב אישית בתשלום חובותיה של חברת אייריום מיזוג אוויר בע"מ (איירום), שהוא היה הבעלים והמנהל בפועל. המשיבה, חברה העוסקת בעסקי ציוד מיזוג אוויר, טענה כי המערערת רכשה מהם סחורה והתחייבה לשלם עבורה. עם זאת, השיקים שמסרה המערערת לא כובדו בשל היעדר כספים בחשבון החברה. המשיב הוסיף וטען, כי המערער ניהל עימם משא ומתן לא ישר, ואלמלא ניתנה למערער התחייבות אישית, הם לא היו ממשיכים לספק לו סחורה. מנגד, טען המערער כי הוא אינו צד לסכסוך, ולא ניתן לבסס את חבותו רק בשל היותו בעל מניות באיירום. הערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובת המשיב, והביאה את המערער להגיש ערעור זה. הערעור נסוב בעיקרו סביב אחריותו האישית של המערער. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את חומר הראיות ושקלה את הטענות, אינה מוצאת עילה להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט מאשר את קביעתו של בית משפט קמא כי המערערת התחייבה באופן אישי לשלם למשיב עבור הטובין. בנוסף, מסכים בית המשפט למסקנתו של בית המשפט קמא כי התנהלות המערערת במהלך ביצוע החוזה הפרה את חובת תום הלב לפי סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים. החובה לנהוג בתום לב חלה על כל המעורבים במשא ומתן, בין אם הם צד לחוזה ובין אם לאו, והתנהלות המערערת לא עמדה באמות מידה אלה. ערכאת הערעור, כמו בית המשפט קמא, מטילה על המערער אחריות אישית, לא רק על יסוד התחייבותו החוזית אלא גם על כך שפעל בחוסר תום לב. פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מאושר אפוא. הערעור נדחה, והמערער נדרש לשאת בהוצאות הערעור ובשכר טרחת עורך דין.