ע"א 23768-05-11

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הראיות שהוצגו בתיק ומצא כי די בעדותו של המערער, אף שאינה ראיה ישירה, כדי להוכיח כי פציעתו נגרמה כתוצאה מתאונת דרכים בה הייתה מעורבת מלגזה. בית המשפט קיבל את טענת המערערת כי כף המלגזה נפלה כתוצאה מפעולת המלגזה, שכן היא לא נסתרה על ידי המשיבים, ולא הוצע כל הסבר אחר. זאת ועוד, ניסיונם של המשיבים לערער ולבקש לזמן לעדות את מר לוי, מפעיל המלגזה, תומך במשקל עדותו של המערער. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי פציעתו של המערער אירעה בנסיבות המהוות תאונת דרכים. השאלה הבאה נגעה למי מהמשיבים צריך לשאת בנזקי המערער. נקבע כי המלגזה הייתה מבוטחת אצל המשיב 2. עם זאת, המשיב טען כי פוליסת הביטוח אינה מכסה את התאונה משום שלנהג, מר לוי, לא היה רישיון נהיגה תקף בעת האירוע. על פי החוק, במקרים אלה האחריות נופלת על המשיב 4. ואולם, המשיב 2 נמנע מלהביא את פוליסת הביטוח כראיה והסתמך רק על תעודת עובד ציבור. בית המשפט קבע כי אין די בכך וכי המשיב 2 לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. לפיכך, משלא הוכיחו כי העדר רישיון נהיגה שולל את הכיסוי הביטוחי, נמצא המשיב 2 אחראי לפיצוי נזקי המערערת. הערעור נגד המשיב 4 נדחה. התיק יוחזר לבית משפט השלום לדיון נוסף בשאלת הנזקים, והמשיבים 1 ו-2 חויבו לשאת בהוצאות המערער בשתי הערכאות.